ספר זה מביא את סיפורו של גוש קטיף מנקודת מבטו האישית של צבי הנדל, כמי שהיה מראשוני הגוש, ממקימיו ומבוניו.הספר מביא את הסיפור מנקודת מבטו של אדם שההתיישבות היהודית בחבל עזה אחרי שחרורו במלחמת ששת הימים הייתה מפעל חייו. בשפה קולחת ועשירה מתאר צבי את פיתוח החקלאות הייחודית של גוש קטיף, את פיתוח התיירות, את ההתמודדות עם האתגרים הכלכליים והביטחוניים, ובהמשך גם המדיניים -עד לרגע העקירה.

בספר חושף הנדל לראשונה את השיחות בארבע ענייים שניהל עם יצחק רבין במהלך אוסלו וההבנות החשאיות שהושגו ביניהם; את מערכת הקשרים עם מנהיגי ישראל  מכל המפלגות; את מערכת היחסים עם קציני צה"ל במשך כל שנות קיומו של גוש קטיף; את מערכת היחסים ההדוקה שהייתה לו עם אריק שרון לאורך השנים, ואת השיחה שממנה הבין באופן ודאי שהסיבה היחידה של שרון לעקור את גוש קטיף הייתה רק אחת: המצוקה המשפטית אליה נקלע וחששו מהעמדה לדין. ועל כך כתב הנדל: "עומק העקירה כעומק החקירה".