העיונים המקובצים בספר זה באים להאיר אחדים מן ההיבטים הספרותיים, הביוגרפיים והביבליוגרפיים, כמו גם העיוניים של ספרות המוסר הקבלית שהיא ללא ספק אחד מחידושיו המובהקים של המרכז הרוחני הגדול בצפת במאה הט"ז. ככזאת היא אף היוותה אחד הגורמים העיקריים אשר פילסו את הדרך עבור קבלת צפת במסעה של זו אל ההשפעה המכרעת שנודעה לה על תולדותיה של היהדות למן אותה מאה ועד ימינו אלה.

הטיעון המרכזי של העיונים הללו הוא שחבורות החסידים והמקובלים של צפת היו בית היוצר של הספרות הזאת. בתוככי החבורות הללו נהֶגו ונתחברו ספרי המופת שלה, אשר על כן נקרא שמו של הספר שלפנינו – חבורות וחיבורים. מדובר בחיבורים המשקפים נאמנה את אורחות החיים, ההתנסויות והחוויות המיסטיות של מחבריהם שעמדו בראש החבורות האמורות, אשר בתוכן ומתוכן הם פעלו וביקשו להשפיע על המוני בית ישראל.

ספרות המוסר הקבלית שאותה יצרו נועדה לשמש בידם כלי עיקרי, בהפצתה של בשורתם הדתית-מיסטית המציבה בפני כל אדם מישראל את סולם העלייה וההתעלות אל פסגת החיים הדתיים, הלוא היא הדבקות בתורה ובאלוהות. אגב, לפי אמונתם העמוקה, אל הפסגה הזאת ניתן להגיע רק בארץ ישראל. ואכן אידיאל הדבקות ומעלתה של ארץ ישראל מהווים שתי סוגיות מרכזיות בעולמם הרוחני של חכמי צפת, יוצריה של ספרות המוסר הקבלית, אשר על כן זוכות לבירורים מקיפים בעיונים שבספרנו.

*

מרדכי פכטר הוא פרופ' אמריטוס בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה. תחומי התמחותו ומחקריו הם: ספרות המוסר והדרוש של חכמי צפת במאה הט"ז, קבלת צפת, תורתה של החסידות בכלל וזו של ר' נחמן מברסלב בפרט, הגותה של המתנגדות הליטאית בכלל וזו של תנועת המוסר בפרט, ואחרון אחרון — משנתו של הרב קוק. מבין ספריו יצויינו כאן שניים: 'מילי דשמיא לר' אלעזר אזכרי' ו'מצפונות צפת'.