לא סתם קוראים לו ’האילם’. קר, נוקשה ומחושב, ובקושי מדבר. וכשהוא כבר מדבר, תמיד זה בבוז. כשהוא מדבר, המילים שלו לא מכוונות אליי. כשהוא מדבר, הבטן שלי מתהפכת, כל עולמי מתהפך. הוא בן שלושים ושלוש. אני בת שמונה־עשרה.
הוא הורה יחיד ושותף עסקי של אבא שלי. בעיניו אני רק ילדה, והבת של האויב שלו. הוא לא פנוי רגשית. ואני מרגישה... מרגישה כלפיו דברים שאני לא אמורה להרגיש.
טרנט רקסרות’ ישבור את ליבי. הכתובת לא רק על הקיר, אלא על הנשמה שלי. ולמרות הכול, אני לא מסוגלת לשמור מרחק ממנו. הדבר האחרון שהמשפחה שלי צריכה זה סקנדל, אבל זה בדיוק מה שאנחנו נספק להם. וזה הולך להיות יופי של בלגן.
