ארבע שנים חלפו מאז איבדה ג'ואן את בעלה האהוב. ארבע שנים שבהן ויתרה: על עצמה, על חברים, אפילו על טיפוח הגינה, שהיתה פעם מקור גאוותה. הבנים עודדו אותה לנסות ולחזור לעשייה ולחיים, אחותה הבכורה המליצה על קבוצת תמיכה, אבל דווקא מכתב מרגיז, שמגיע יום אחד בדואר, מזיז משהו אצל ג'ואן: השכנים התלוננו בעירייה שהגינה המוזנחת שלה פוגמת ביופיו של הרחוב ומורידה את ערכם של הבתים הסמוכים. ג'ואן כבר מבינה שהיא חייבת לעשות שינוי, אבל כשהכול כל כך עצוב, מהיכן מתחילים? החיים לא האירו פנים למגי הרברט. אמה מתה, אביה התנחם באלכוהול. בבקרים מגי עוד מנסה לחלץ את עצמה מגורלה, ולומדת סיעוד, אבל את חיי היומיום שלה היא אינה מצליחה לשפר. עד ששיחת טלפון מפתיעה מגיעה יום אחד. ג'ואן על הקו, והיא מציעה למגי לשכור חדר בביתה ולארוח לה לחברה. דבי מקומבר, מהסופרות המצליחות בעולם, מראה שוב שאפשר למצוא יופי ונחמה במקומות הקטנים, היומיומיים, הזמינים לכולנו. היא מלווה את שתי גיבורות הספר באהבה ובחמלה, עד שכל אחת מהן מגלה את דרכה אל החיים, אל מימוש שאיפותיה, אל להפשרת הלב. -- מהכריכה האחורית. |
