שתי היצירות האפיות הגדולות, האיליאדה, המתארת את מלחמת טרויה, והאודיסיאה, המתארת את תלאותיו של אודיסיאוס בדרך מטרויה הביתה, היו הדבר הקרוב ביותר לכתבי קודש בעולם היווני העתיק. הן היו מקור מרכזי לידע על אלים וגיבורים, על העבר היווני המשותף, על ערכי מוסר ודת. כל יווני הכיר אותן; כל יווני משכיל שינן חלקים מהן ותיבל בהן את דבריו. מלומדים קראו בהן ופירשו אותן. שתי היצירות הללו (ומספר חיבורים פואטיים נוספים) יוחסו למשורר הומרוס. שום מידע מהימן על האיש – אם היה בכלל איש כזה – לא הגיע לידינו. רוב החוקרים סבורים שהיצירות התחילו את דרכן בטקסטים מושרים בעל פה. הן עברו במהלך הדורות גלגולים שונים ומשוררים שונים שינו את הגרסאות שהגיעו לידיהם, הוסיפו וגדעו, עד לרגע שבו התבקע הטקסט סופית במאה השישית לפנה"ס. יהיה אשר יהיה מחבר האיליאדה והאודיסיאה, כל מי שנחשף להן אינו יכול שלא להתרשם מיופיין ומעוצמתן. מדובר בשניים מנכסי צאן הברזל הספרותיים של האנושות. דורות של קוראים ומאזינים התרשמו מן החיות, היופי והעומק של השירות ודורות של משוררים וסופרים הושפעו מהן. מהי המציאות ההיסטורית והתרבותית שהאיליאדה והאודיסיאה משקפות? איך נכון לקרוא אותן? מה ניתן ללמוד מהן?
