חיפוש מתקדם

מנחם (לייזר-מנדל) דורמן נולד בברלין בי"ד באלול תרס"ט, 31 באוגוסט 1909 להורים שהיגרו אליה שנתיים לפני כן מהעיירה גורליצה בגליציה (כיום בתחומי פולין). גדל בלייפציג והתחנך בבית הספר של אפרים קרליבך, ששילב חינוך יהודי וכללי. בגיל חמש-עשרה, אחרי תקופה של דתיות מופלגת ונטייה לחסידות, הצטרף לתנועת נוער ציונית, וב-1928 יצא לקבוצת הכשרה חלוצית ליד העיר האמלן. ב-1929 התגלתה אצלו שחפת, שסיכנה את סיכוייו לעלות לארץ ישראל, אך בהתעקשותו שיכנע את ראשי תנועתו להקצות לו סרטיפיקט יקר. ב-1931 הגיע ארצה והצטרף מיד לקיבוץ גבעת ברנר. קבלתו לחברות בקיבוץ היתה מלווה בהסתייגות ממגבלותיו הגופניות, וזו פגעה בו עמוקות. אף על פי שהתמיד בישיבתו שם עד יומו האחרון, שררו יחסים מורכבים ומתוחים בינו לבין הקיבוץ כמעט כל חייו. כל השנים היה פעיל בתנועת "הקיבוץ המאוחד" ושותף לטלטלות הרעיוניות שעברו עליה. אחרי מלחמת ששת הימים השתתף בייסודה של התנועה למען ארץ ישראל השלמה, ונמנה עם עורכי ביטאונה, זאת הארץ.

ב-1930 פירסם בגרמנית את רשימתו הראשונה בתחום הספרות העברית, שעסקה בספרו של מנחם פוזננסקי דמויות מלוות. מ-1932 פירסם רשימות ומסות בעברית בעניינים ספרותיים, הגותיים ופוליטיים, תחילה במבפנים, ביטאון הקיבוץ המאוחד, ולאחר מכן בכלל העיתונות הקשורה בתנועת העבודה. בשנים 1938-1935 כיהן כעורך מבפנים. ב-1940 היה ממייסדיה של הוצאת הקיבוץ המאוחד ונמנה עם הצוות המוביל שלה במשך עשרות שנים. במסגרת עבודתו בהוצאה ערך והביא לדפוס יותר ממאה ספרים, תחילה בעיקר בתחום תנועת הפועלים ואישיה ולאחר מכן יותר ויותר בתחום הספרות היפה. השתתף בעריכת כתביהם של י"ח ברנר, יצחק קצנלסון וא"ד שפיר, וכן בפרסום מהדורה מקיפה של תרגומי שקספיר, אולם מפעלו המרכזי הוא הטיפול היסודי בכתביו של נתן אלתרמן, שאליו היה מקורב אישית מאז שנות החמישים.

עם מותו של המשורר ב-1970 הקים את "מוסד אלתרמן", המופקד על עיזבונו ופרסום כתביו של המשורר. הוא כינס את כתבי אלתרמן בשבעה-עשר כרכים וייסד את מחברות אלתרמן לפרסום יצירותיו הגנוזות ומחקרים עליו. כמו כן התמסר לתיעוד חייו, אסף עדויות ומסמכים וחיבר עליו שני ספרים ביוגרפיים: אל לב הזמר (1986) ונתן אלתרמן: פרקי ביוגרפיה (1991).

כתיבתו בתחומים אחרים רבה ומגוונת. הוא חיבר ספרים מונוגרפיים על הוגים וסופרים אירופים ויהודים (מקיאוולי, מולייר, יהודה אברבנאל ועוד) ואף תירגם מִכִּתביהם, פירסם קובצי מסות בעניינים פוליטיים, היסטוריים וספרותיים (בהתחדש הדרך, 1954; בכף הקלע, 1960; בין ספרות להיסטוריה, 1990 ועוד), תירגם כתבים בתחום ההגות החברתית (מרקס, אנגלס, אוטו באואר, ארנולד האוזר). בשנותיו האחרונות פירסם שני ספרים אישיים: גלגל שאינו חוזר (1991), אוטוביוגרפיה המגיעה עד 1932, ומבית ומחוץ (שני כרכים, 1994), אסופה מתוך יומניו מ-1932 ועד 1988. שניהם מצטיינים בכנות חושפנית, מעמיקים אל נבכי נפשו הסוערת ועם זאת פורשים תמונה רחבה ומגישים עדות של מתבונן על התקופה, החברה והנסיבות שפעל בהן.

מנחם דורמן נפטר לאחר מחלה קשה בי' בסיון תשנ"ד, 20 במאי 1994 ונטמן בקיבוצו גבעת ברנר.

מתוך: ערך המחבר באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה, מאת הולצמן, אבנר (נמצא באתר ב-2.11.2023)

צילומים מתוך:

דורמן, מנחם

מנחם (לייזר-מנדל) דורמן נולד בברלין בי"ד באלול תרס"ט, 31 באוגוסט 1909 להורים שהיגרו אליה שנתיים לפני כן מהעיירה גורליצה בגליציה (כיום בתחומי פולין). גדל בלייפציג והתחנך בבית הספר של אפרים קרליבך, ששילב חינוך יהודי וכללי. בגיל חמש-עשרה, אחרי תקופה של דתיות מופלגת ונטייה לחסידות, הצטרף לתנועת נוער ציונית, וב-1928 יצא לקבוצת הכשרה חלוצית ליד העיר האמלן. ב-1929 התגלתה אצלו שחפת, שסיכנה את סיכוייו לעלות לארץ ישראל, אך בהתעקשותו שיכנע את ראשי תנועתו להקצות לו סרטיפיקט יקר. ב-1931 הגיע ארצה והצטרף מיד לקיבוץ גבעת ברנר. קבלתו לחברות בקיבוץ היתה מלווה בהסתייגות ממגבלותיו הגופניות, וזו פגעה בו עמוקות. אף על פי שהתמיד בישיבתו שם עד יומו האחרון, שררו יחסים מורכבים ומתוחים בינו לבין הקיבוץ כמעט כל חייו. כל השנים היה פעיל בתנועת "הקיבוץ המאוחד" ושותף לטלטלות הרעיוניות שעברו עליה. אחרי מלחמת ששת הימים השתתף בייסודה של התנועה למען ארץ ישראל השלמה, ונמנה עם עורכי ביטאונה, זאת הארץ.

ב-1930 פירסם בגרמנית את רשימתו הראשונה בתחום הספרות העברית, שעסקה בספרו של מנחם פוזננסקי דמויות מלוות. מ-1932 פירסם רשימות ומסות בעברית בעניינים ספרותיים, הגותיים ופוליטיים, תחילה במבפנים, ביטאון הקיבוץ המאוחד, ולאחר מכן בכלל העיתונות הקשורה בתנועת העבודה. בשנים 1938-1935 כיהן כעורך מבפנים. ב-1940 היה ממייסדיה של הוצאת הקיבוץ המאוחד ונמנה עם הצוות המוביל שלה במשך עשרות שנים. במסגרת עבודתו בהוצאה ערך והביא לדפוס יותר ממאה ספרים, תחילה בעיקר בתחום תנועת הפועלים ואישיה ולאחר מכן יותר ויותר בתחום הספרות היפה. השתתף בעריכת כתביהם של י"ח ברנר, יצחק קצנלסון וא"ד שפיר, וכן בפרסום מהדורה מקיפה של תרגומי שקספיר, אולם מפעלו המרכזי הוא הטיפול היסודי בכתביו של נתן אלתרמן, שאליו היה מקורב אישית מאז שנות החמישים.

עם מותו של המשורר ב-1970 הקים את "מוסד אלתרמן", המופקד על עיזבונו ופרסום כתביו של המשורר. הוא כינס את כתבי אלתרמן בשבעה-עשר כרכים וייסד את מחברות אלתרמן לפרסום יצירותיו הגנוזות ומחקרים עליו. כמו כן התמסר לתיעוד חייו, אסף עדויות ומסמכים וחיבר עליו שני ספרים ביוגרפיים: אל לב הזמר (1986) ונתן אלתרמן: פרקי ביוגרפיה (1991).

כתיבתו בתחומים אחרים רבה ומגוונת. הוא חיבר ספרים מונוגרפיים על הוגים וסופרים אירופים ויהודים (מקיאוולי, מולייר, יהודה אברבנאל ועוד) ואף תירגם מִכִּתביהם, פירסם קובצי מסות בעניינים פוליטיים, היסטוריים וספרותיים (בהתחדש הדרך, 1954; בכף הקלע, 1960; בין ספרות להיסטוריה, 1990 ועוד), תירגם כתבים בתחום ההגות החברתית (מרקס, אנגלס, אוטו באואר, ארנולד האוזר). בשנותיו האחרונות פירסם שני ספרים אישיים: גלגל שאינו חוזר (1991), אוטוביוגרפיה המגיעה עד 1932, ומבית ומחוץ (שני כרכים, 1994), אסופה מתוך יומניו מ-1932 ועד 1988. שניהם מצטיינים בכנות חושפנית, מעמיקים אל נבכי נפשו הסוערת ועם זאת פורשים תמונה רחבה ומגישים עדות של מתבונן על התקופה, החברה והנסיבות שפעל בהן.

מנחם דורמן נפטר לאחר מחלה קשה בי' בסיון תשנ"ד, 20 במאי 1994 ונטמן בקיבוצו גבעת ברנר.

מתוך: ערך המחבר באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה, מאת הולצמן, אבנר (נמצא באתר ב-2.11.2023)

צילומים מתוך: