מאז אפלטון ואריסטו, הוגים חשובים ראו ברטוריקה אמנות ביקורתית ולא אמנות סגנונית. באמנות זו מתחברים שני מאפיינים מיוחדים לאדם: יכולת החשיבה ויכולת הדיבור. יכולות אלה מתפתחות אצל האדם באופן טבעי ומשפיעות על מצבו הקיומי והחברתי. אמנות הרטוריקה אמורה לתרום לשכלולן. בתרבות הפלורליסטית של ימינו, שבה אף האמיתות הבסיסיות ביותר שנוניות במחלוקת, לימוד הרטוריקה זוכה לעדנה מחודשת, כזו שיכולה להגביר את המודעות לגורמים השונים שלוקחים חלק במלאכת השכנוע ולהדגיש את המשמעות האתית של הדיבור.