בספרו "מחקרים בהיסטריה" החל פרויד בפיתוח תפיסה ייחודית של התופעות האנושיות והאופן שבו יש לחקור אותן. על פי תפיסה זו אין הבדל בין תופעות פסיכיאטריות לתופעות אנושיות, ואין מקום למושגים "סימפטום" ו"מחלה". גישתו של פרויד איננה אנטי-פסיכיאטרית אלא א-פסיכיאטרית. היא פותחה על מנת להתגבר על התפיסה הרפואית של "מחלת נפש". על כן, מושגי ה"סימפטום" וה"מחלה" אינם רלוונטיים עוד לחקר תופעות אנושיות אלה.
פרויד והפסיכיאטריה מהווה חלק מתוך תוכנית מקיפה אשר מטרתה להציג ולהבליט את ההצעות המהפכניות של פרויד לחקר האדם. הנחת העבודה של שאול חיימוביץ' היא שההגות בת ימינו במדעי הרוח והחברה משקיעה מאמץ אדיר בניסיון להבליע את הפן המהפכני של כתבי פרויד. הפסיכואנליזה, על כל פלגיה, לוקחת חלק נכבד בתהליך הקבורה הזה. חיימוביץ' מציע אנליזה של המושגים והתיאוריות שכל אנליטיקאי מאמץ. אבל אנליזה זו, אשר תביא ל"ניקוי" ההגנות האפיסטמולוגיות החוסמות את הדרך ליישום שיטתו של פרויד, היא רק עבודה מקדימה ומכינה ליישום הצעתו החשובה ביותר של פרויד במישור הפרט: האנליזה העצמית.
נוסף על ניתוח מושגי היסוד של הפסיכיאטריה, שאול חיימוביץ' מנתח את המושגים ואת בעיות היסוד של הפסיכולוגיה (נפש, מרכיבים ופונקציות נפשיות, בעיית הקשר גוף-מוח-נפש, החלוקה פסיכולוגיה-סוציולוגיה) ואת פעולתם כמחסומים אפיסטמולוגיים שבלמו את פיתוח שיטות המחקר והטיפול של פרויד. במובן הזה, פרויד הוא הראשון בכל ההיסטוריה של הפילוסופיה והמדע שהציע שיטה מדעית ("האנליזה העצמית המדעית"), אשר מיישמת את האמרה הסוקרטית "דע את עצמך".
ד"ר שאול חיימוביץ', פסיכולוג קליני מדריך, התחנך על ברכי הפסיכואנליזה בארגנטינה ועלה לארץ לאחר שנכלא על ידי המשטר הפשיסטי. מזה כשלושים שנה עובד כמטפל; עוסק במחקר מדעי באופן עצמאי.
