האקזיסטנציאליזם של סארטר זכה לפופולריות רבה מחד גיסא וספג ביקורת רבה מאידך גיסא, משום שהוא מציג תפיסה קיצונית של האדם היחיד כחירות מוחלטת: חירות ליצור לעצמו את זהותו ואת משמעות חייו, חירות לקרוא תיגר על מוסכמות מוסריות ולקבוע את ערכי הטוב והרע שלפיהם יחיה, וחירות לשבור את הערכים האסתטיים המקובלים וליצור את הצורות האסתטיות שבהן יבטא את רגשותיו ומחשבותיו. 
ספר זה מחבר בין תפיסה זו ובין תפיסה קיצונית אחרת של האדם היחיד כחירות: זו של הרומנטיקה. מטרתו להראות שבלב הפילוסופיה של סארטר נוכח גרעין מגובש של רעיונות רומנטיים שהשפיעו על מחשבתו האקזיסטנציאליסטית. חלקו הראשון של הספר עוסק בתפיסת האדם של סארטר - האדם הוא חירות מוחלטת, וחלקו השני עוסק בתפיסתו את המחבר, שהיה בעל מעמד מיוחד בעיני סארטר: למחבר יש קשר מיוחד לחירות והוא קרוב יותר מאנשים אחרים להבנת הקיום האנושי כחירות. הספר מראה כיצד התפיסות הרומנטיות של האמן ושל האדם נוכחות בתפיסותיו של סארטר: כיצד התפיסה הרומנטית את חירותו האמנותית של האמן נוכחת בתפיסת סארטר את האדם היחיד כחירות, כיצד ההערצה הרומנטית לאמן הגאון נוכחת בתפיסת סארטר את המחבר ואת המעמד המיוחד שהוא מייחס לו בחברה האנושית, כיצד העדפת הרומנטיקה את הדמיון על פני התבונה ואת האמנות על פני המדע, נוכחת במחשבתו של סארטר ובתפיסתו את הקשר בין חירות ובין דמיון ואמנות.