בספרו 'המילים' מזמין אותנו סארטר להצצה נדירה אל תוך מרחב המחייה שבו צמח ואל תוך העולם הפנימי המרתק שלו כילד, שהיה בבגרותו לאחד מגדולי הפילוסופים ומן המרתקים שביוצרים בני זמננו.
בזיכרונותיו משלב סארטר התבוננות מעמיקה של ה"אני" הבוגר, שבעת כתיבת ספרו כבר מלאו לו חמישים, ב"אני" הילד. אין הוא מתעקש על פירוט מלא של קורות חייו ואף אינו מקפיד על סדר כרונולוגי של האירועים. הוא בורר מה שחשוב בעיניו להבנה ולהתחקות אחר אותם תהליכים, בילדותו ובנעוריו, שכיוונו וכוננו אותו ואת חייו.
דרכו הדיאלקטית, הניגודים וההיפוכים המיוחדים לתיאורים ולהסברים שגודשים את הספר, ניכרים בברירת חומרי הלשון ובאופי התחביר, שהם רב-משמעיים ומחייבים לא פעם קריאה חוזרת, כמו נועדו להתל בקורא ולבלבלו. התוצאה היא שפה ספרותית עשירה, ייחודית, רוויה הומור דק, שיש בה כדי להביא הנאה צרופה לקורא רגיש וחד תפיסה.
