"ספר שיריו החדש של יקיר בן-משה – אח, לו היה לנו קלרינט – נוגע בעדינות אין-קץ בשגרת היום-יום ובורא מתוך כך, כאילו מבלי משים, עולם פלאי, שהנס גלוי בו לעין. בן-משה כותב חוויה מסוג חדש לגמרי, שאינני זוכרת תקדימים לה בשירת הדורות. אין כאן קינה, לא על העצמי ולא על הבן, אלא אבהות ביתית, נוכחת, ויטאלית, חוגגת! זוהי אבהות של פכים קטנים, המתבוננת על עצמה ועל הבנים במבט כפול, שלעתים עולה על גדותיו משמחה ומאהבה, ולעתים שב ומתקפל אל תוך עצמו בחמלה. זוהי אבהות שבולט בה ריתמוס מוזיקאלי, גלים של הרמות והשפלות, כמו חיים הנובעים מתוך המוזיקה, מלווים על ידה ושבים ובוראים אותה. בתוך המציאות הישראלית, התל אביבית, העכשווית, הספר חוגג את הבלתי אפשרי: אבהות שאינה מתביישת להתמודד עם תלאות היום יום. זוהי אבהות פואטית סוערת, חיה, תוהה, טועה, מתמסרת – וחדשה לגמרי" (אורית מיטל, מנהלת בית עגנון).
