קלייר חיה מבלי לראות באמת. העיוורון שליווה את חייה כמעט לכל אורכם, עובר בהם כחוט השני, עד שהצטמצם ונעשה פיסי בלבד. מבלי לראות את הדרמה המתחוללת סביבה חיה קלייר עטופה בשכבות של שקרים ורמיות, לא יודעת, לא חושדת בדבר וחווה אידיליה עיוורת, עד לטלטלה השוברת את לבה לרסיסים.
