אנטוניו גרמשי (1891-1937) נחשב לגדול ההוגים האיטלקים במאה ה-20. גרמשי היה ממייסדי המפלגה הקומוניסטית האיטלקית ואף עמד בראשה בראשית ימי המשטר הפשיסטי. ב-1926 נכלא גרמשי על ידי הפשיסטים והיה כלוא במשך 11 שנים, עד מותו בקליניקת אסירים, סמוך לעיר רומא. 

במהלך מאסרו כתב את חיבורו המונומנטלי "מחברות הכלא", יצירה הגותית מיוחדת במינה שתורגמה לעשרות שפות והייתה לטקסט רב-חשיבות ברחבי העולם – אלפי עמודים העוסקים בשלל נושאים מרתקים בתחומי התרבות, ההיסטוריה, הפילוסופיה, האידיאולוגיה והלשון. גרמשי מצליח להפתיע את הקורא בכתיבתו הייחודית, אשר ללא ספק הושפעה מן הנסיבות: את יצירת המופת שלו כתב בכלא, כמעט ללא ספרים וכתבי עת ובפיקוח מתמיד של שלטונות הכלא. 

הספר על ההגמוניה מפגיש לראשונה את הקורא העברי עם הגותו של אנטוניו גרמשי, והוא מחולק לפי הנושאים המרכזיים המופיעים ב"מחברות הכלא": האינטלקטואלים ותפקידם החברתי, מערכת החינוך ובית הספר, מקיאוולי, הומניזם ורנסנס, לשון וספרות. כמו כן דן הספר שלפנינו במושג ההגמוניה – מושג מפתח תיאורטי בכתבי גרמשי עצמו, ובעל השלכות תרבותיות ופוליטיות.