איגלטון מציע פרשנות צלולה למושג האידיאולוגיה אצל מרקס ואצל חשובי ההוגים המרקסיסטים (גרמשי, לוקאץ'), כמו גם אצל שופנהאואר, ניטשה, פרויד, לצד הוגים פוסט-סטרוקטורליסטים (אלתוסר, בארת, בורדייה). בנוסף לתרומתו להבהרת נושא הידוע במעורפלותו, מהווה חיבורו של איגלטון התערבות פוליטית שנויה במחלוקת בפולמוסים תיאורטיים עכשוויים.
התיאורטיקנים של "קץ האידיאולוגיה" טענו שכל אידיאולוגיה היא מעצם טיבה מערכת סגורה, דוגמטית ונוקשה; לעומתם ההוגים הפוסטמודרניסטים סבורים כי אידיאולוגיות הן מערכות טלאולוגיות, "טוטליטריות" ובעלות בסיס מטאפיזי.
