זֶה הָיָה בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ. בִּשְׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם הַמְאֻחָרוֹת, כַּאֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר לֹא לָהֲטָה, כָּל קְבוּצַת "גֶּפֶן" הָיְתָה פְּרוּשָׂה עַל עֵץ הַתּוּת הָעֲנָק שֶׁעָמַד בּמֶרְכַּז הַקִּבּוּץ. הָיָה זֶה בְּדִיּוּק הַזְּמַן שֶׁבּוֹ הִבְשִׁילוּ הַתּוּתִים הָאֲדֻמִּים וְהַמְּתוּקִים וְכָל מִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר לְיַד הָעֵץ הֶעָבֹת, עֲמוּס הַפְּרִי, לֹא יָכוֹל הָיָה שֶׁלֹּא לִמְשׁוֹךְ בַּעֲנָפָיו וְלִתְלֹשׁ כַּמָּה תּוּתִים דְּשֵׁנִים וַעֲרֵבִים לַחֵךְ. בְּכָל שָׁנָה בְּאוֹתָהּ הָעוֹנָה, מִיָּד לְאַחַר שֶׁהָיוּ מְסַיְּמִים אֶת הַלִּמּוּדִים, נָאוָה הַמְְטַפֶּלֶת הָיְתָה מְכִינָה בְּגָדִים יְשָׁנִים, כִּי הֲרֵי הַתּוּתִים גְּדוּשֵׁי הַמִּיץ הָאָדֹם הָיוּ מַכְתִּימִים אֶת הַבְּגָדִים בִּכְתָמִים שֶׁאֵינָם יוֹרְדִים בִּכְבִיסָה, וְאָז הָיוּ הַיְלָדִים מִסְתָּעֲרִים אֶל הָעֵץ...