הספרות של קפקא ממאנת להסתיים. זו ספרות הנפתחת בכל פעם מחדש: הספרות של קפקא היא פצע המסרב להגליד, שער שאינו נסגר. יש המוצאים בה כתב-חידה המזמין את הקורא להתנסות בפתרון. והרי לכל קורא יש כבר את קפקא שלו, וכל קורא מחזיק בשאלה שאינה באה אל פתרונה.
חיבור זה ממקם את הדיון בקפקא במרחב שבין שיח הגוף, הכתב והמכונה ומהרהר על עבודותיו כאילו היו תרשימים ספרותיים בדבר עיוותים, מטמורפוזות ופרדוקסים גופניים אחרים בעידן הטכני.
לפי קריאה זו, המשקל המיוחד של כתבי קפקא טמון בניסיונותיו העיקשים להעתיק את שאלת הגוף אל מערכת הכתב. ניסויים אלה מולידים את גופי-הכתב המוזרים ויצורי הכלאיים שלו וביניהם הגוף הנוסע, הגוף המשחק והגוף היהודי.
ספר זה עוסק בקורותיהם של גופים ספרותיים אלה ודן בהקשרים הראשוניים בהם הם מופיעים: במכתב, ברשימת מסע, בפרגמנט, בסיפור הלא-גמור. דווקא בהקשרים אלה, בטיוטות, בעיזבונות ובהערות אוטוביוגרפיות נחשפת פואטיקת הגוף של קפקא על צורותיה המקוריות.

גלילי שחר הוא פרופסור ללימודים גרמניים ועמית המרכז ללימודי יהדות באוניברסיטת פלורידה. ספריו הקודמים, "תחפושות של נאורות: משחקי שוטים והשקפת עולם בתקופת גיתה" ו"תיאטרון היהדות: משחקי חשיבה בשיח המודרניזם היהודי-גרמני", ראו אור בגרמניה