עונג למוות דן בסיפורי קפקא מנקודת מבט שבאמצעותה ניתן להתגבר על מגבלותיה של השיטה הספרותית-לשונית ולפרוץ לעבר תהליכים והתנסויות סמויים מן העין. 'בין עונג למוות' מרחיב אפוא את גבולות הדיון הספרותי, בוחן את תרומותיהם של הוגים שונים ומחדד הערכות שהעלה המחבר ביחס לייחודה ולמקומה של יצירת קפקא. אולם כשם שאין לחפש בו כל יומרה לאמירה סופית על אודות יצירה זו, אף שיש בו ניסיון להסיק מסקנות כלל-ספרותיות, כך הוא בשום פנים ואופן איננו "מחקר בפסיכולוגיה" של קפקא.
לעומת זאת, זהו ספר המבקש להתמודד עם מגוון יחסי הגומלין שבין הכותב ללא-מודע שלו, על יסוד הכתובים ובאמצעות ניתוחן של תבניות הבעתו ותבניות חשיבתו. על כן הגישה הנקוטה בו היא מערכתית ובין-תחומית במוצהר, בהתבססות על מושגי תשתית ודימויי תשתית.
אבנר להב, שבין עונג למוות הוא ספרו הראשון, היה בעבר מורה לספרות וללשון וגם עיתונאי בשפה הצרפתית. הוא פרסם מגוון מאמרי ביקורת ופרשנות בענייני ספרות (בעיקר) ואמנות, במוספים לספרות ובכתבי עת שונים.