'הזקן הזה הקירח על האופניים' הוא מעין רומן אוטוביוגרפי, מיוחד ושונה מכל מה שכתב עד עכשיו. עיקרו קטעי זכרונות וחלומות, שהם חלונות שנפתחים לא רק פנימה אלא גם ובעיקר החוצה, אל אנשים אחרים, שחוזרים דרך כל מיני מחילות נסתרות כמו המתים בתחיית המתים. נער המטבח באוניה, סבתא שיינדל, איילה היפה עם הצמה, דורי בן השש־עשרה וחצי שלא יזדקן לעולם – כולם כלואים באיזשהו עולם שמעבר, וכולם מתדפקים. מדי פעם הם מצליחים להתגנב ולהגיע.