אור רוזן, גיבור הספר, נוסע מעג'מי שביפו לצפת בעקבות צרור מכתבים שכתבה אמו, חבצלת אבוהב, לאחותה אסתר במשך ארבעים שנה, לאחר שעזבה את משפחתה הצפתית והלכה אחרי אהבה אסורה. מסעו של הגיבור אינו רק מסע פיזי בזמן אלא גם מסע נפשי אל המודעות העצמית ואל החיבור לשורשים. במהלך הרומן נפתחת בפני הקורא מניפה מרהיבה של עג'מי ורחובותיה, צפת וסמטאותיה וגלריה של דמויות מהמחוזות האלה. הגיבור צועד בו זמנית גם בתוך הסמטאות המפותלות של צפת ובתוך שבילי המילים במכתביה של אמו, כשתודעה נוגעת בתודעה, מציאות נוגעת בזיכרון, זיכרון נוגע בפנטזיה, רחובות העיר העילית נוגעים ברחובות העיר התחתית של הנפש.
