"עיון בין השיטין של יצירת ביאליק, טשרניחובסקי וסופרים ומשוררים אחרים בני זמנם יעלה שלדידם של היהודים המשכילים, שביקשו להשתלב במרחב האירופאי, הפך ישוע לציר המחבר בין ישראל לעמים, בין הלאומי לאוניברסאלי. אחרי דורות רבים של ריחוק ועוינות הכירו רבים מסופרי ומשוררי ההשכלה, כמו גם היסטוריונים, הוגים ומנהיגי היהדות המתקדמת, שעל מנת להכשיר בדעת העם את הגשר לאוניברסאלי - ובאותה השעה להרחיק את ההתבוללות וה"שמד" - יש להשיב את ישוע לחיק הלאומי. ביאליק יצטייר כאן כציר המרכזי במהלך הזה, שהיה כמעט בלתי אפשרי בתנאי הזמן והמקום, ועל כן נדחק ביצירתו לנתיבים נעלמים, בין השורות..."
