בספר הנוכחי מתחקה פרופסור צבי יעבץ אחר תהליך התדרדרותו של הפרינקיפאט המתון של אוגוסטוס למשטר של עריצות. הוא מתמודד עם אישיותו המסובכת של טיבריוס, אשר ניסה להיראות כממשיכו של אוגוסטוס - אך נכשל בכך לאורך כל הדרך, בגלל חוסר יכולתו לתקשר עם אנשים. בגלל התנהגותו המגושמת והמסורבלת, חסרת הביטחון וחסרת החן, התקבלו גם פעולותיו החיוביות כהעמדת פניםונאמר עליו כי מעולם לא אמר את מה שרצה באמת ומה שאמר כי רצה - לא רצה כלל. חשדנותו גרמה לחידוש המשפטים על "ביזיון המלכות" ובאווירת הפחד וההלשנות נשבר עמוד השידרה של הסנאט. על רקע זה עלה לשלטון קאליגולה. הוא התעלל בסנאטורים, בז לעם ושלט על - פי העיקרון: שישנאו אותי ובלבד שיפחדו מפני (oderint dum metuant). בספרו המון ומנהיגים ברומי (דביר, 1965) טען יעבץ כי המון ומנהיגים אינם אלא שני צדדים של אותו מטבע וכי אין לדון בהם אלא ביחסם ההדדי.

בספריו יוליוס קיסר (דביר, 1992), אוגוסטוס (דביר 1988) ובספר הנוכחי - ניסה צבי יעבץ להוכיח את טענתו הלכה למעשה. ב'יוליוס קיסר, תהפוכותיה של כריזמה', ביקש המחבר להראות כיצד ניסה קיסר לאנוס את רומא וכיצד נכשל, ב'אוגוסטוס, ניצחונה של מתינות', הוכיח כי אוגוסטוס ניסה לפתות את רומא והצליח בכך בהקרינו תדמית של מתינות, סבלנות, פשרנות וטאקט, גם אם לא היה זה טבעו.