הספר קלאודיוס ונירון - משיטתיות לחובבנות, החותם את הקווארטט המונומנטלי (יוליוס קיסר, אוגוסטוס וטיבריוס וקאליגולה) של ההיסטוריון הנודע, פרופ` צבי יעבץ, על השושלת היוליו-קלאודית, הוא שחזור דרמטי, עסיסי ועתיר תובנות של הלב הפועם במעצמת העל החשובה במאה הראשונה לספירה - רומא.
האווירה אפופת הסוד והתעמולה בארמון הקיסרים, שנתפס כקן של מזימות ותככים, מורכבות אישיותם וזרות הליכותיהם של השליטים, וקינאת הסנטורים במי ששמו קץ לעוצמתם - כל אלה האפילו על פועלם של קלאודיוס ונירון, הניבו חרושת שמועות תופחות ומתעצמות, וקידשו אנקטודות סנסציוניות חסרות-שחר, עד שהיו ל``אמת היסטורית`` בתודעת הבריות - אז ועתה.
פרופסור יעבץ, חמוש באזמל ההגיון, בטכניקות ביקורת של ניתוח מקורות וביכולת אבחנה בין עיקר וטפל, חוזר ומפנה את ההיסטוריה בצומת הרה-גורל של האימפריה, בכלל, ושל העם היהודי, בפרט. קלאודיוס אינו עוד קיסר חדל-אישים וחסר-דעה, קורבן גחמותיהם של עבדיו המשוחררים ושל נשותיו, אלא היסטוריון שהיה לקיסר בעל כורחו, והתאהב במשרתו. בחרט-אמן מתארו יעבץ כמדינאי בעל שיעור קומה, שהרחיב את בסיס הממסד האימפריאלי, הקים מפעלי פיתוח מרשימים, ריכז בידיו סמכויות אדירות, וטבע סופית חותם של מונרכיה אבסולוטית על רומא.
ואילו נירון, המתואר זה אלפיים שנה כעריץ איום ונורא, צמא דמים, מפלצת אדם, שלא חס אפילו על אימו, הוא אל נכון בוהמיין חובבני, חביב העם ושנוא נפשם של המעמדות העליונים, אמן שנכשל באמנות החשובה מכולן - אמנות השלטון. לא, הוא לא שרף את רומא. אך יותר מכול, הספר נוסך רוח חיים בעבר, בהציבו גשרים בינו לבין ההווה, ובהוכיחו שוב כי דברי הימים הם מכלול האסונות שיכולנו להימנע מהם.
