"אין מקום ללא שפה: לא ניתן להעמיד את השפה, את המילולי ואפילו את הלהגנות, כנגד חלל טהור וראוי שיוכל להיות החלל של המציאותי ושל האמת, חלל חוץ-שפתי. הכול שפה, או ליתר דיוק השפה נמצאת בכול. היא חוצה את הממשי כולו. אין ממשי ללא שפה. כל גישה המחפשת מקלט מפני השפה או מסתתרת מאחורי לא-שפה, או שפה המתיימרת לניטרליות או לאי סימון, נוהגת בחוסר תום לב. החתרנות האפשרית היחידה בכל הנוגע לשפה היא העתקת מקומם של הדברים. התרבות הבורגנית נמצאת בתוכנו: בתוך התחביר שלנו, באופן הדיבור שלנו, אולי אפילו בחלק מן ההנאה שלנו. איננו יכולים לעבור לתוך הלא-שיח משום שלא-שיח אינו קיים. אפילו הגישות הטרוריסטיות ביותר, הקיצוניות ביותר, נידונו להשתלטות מהירה מאוד. המאבק היחיד שנותר איננו גלוי, אלא לעתים קרובות הוא חנוק, נכלולי. לא תמיד הוא נוחל ניצחון, אך עליו לנסות להעתיק את מקומן של השפות. אנו מנסים ליצור באמצעות השפה הבורגנית את האמצעים הרטוריים שלה, הגינונים התחביריים שלה, ערכי המילים שלה וטיפולוגיה חדשה של השפה: מרחב חדש שבו סובייקט הכתיבה וסובייקט הקריאה אינם תופסים בדיוק את אותו מקום. זו עבודת המודרניות כולה".

מתוך ריאיון עם בארת משנת 1972

גרעין הקול: ראיונות 1962-1980 (פורסם לראשונה בצרפת בשנת 1981), אשר מאגד ראיונות שהעניק רולאן בארת במרוצת השנים לעיתונים ולכתבי עת, הוא לכל הדעות אחד הטקסטים המרגשים והחשובים ביותר של רולאן בארת, שכן הוא מציג לנו את בארת בתמונת תקריב סוגסטיבית, ממש אל תוך התהוותו האינטלקטואלית אשר עליה הוא מעיד (מהתקופה הסמיולוגית הנוקשה של "מערכת האופנה" ועד הפוסט-סטרוקטורליזם המשוחרר של "הנאת הטקסט" ו"שיח אהבה"). בארת מדבר כאן בצורה רפלקסיבית, לעתים ביקורתית-משועשעת, על כל הספרים שכתב (מ"דרגת האפס של הכתיבה", עבור דרך Z/S, ועד "מחשבות על הצילום"), על חוקרים שהשפיעו על כתיבתו/קריאתו וסחפו אותו (לוי שטראוס, לאקאן, דרידה, סולר, קריסטבה), אבל גם פותח צוהר מבוקר אל עולמו האישי.