הנאת הטקסט (1973) מציג את רולאן בארת (חוקר התרבות הצרפתי הגדול; 1915-1980) במלוא הדרו, משוחרר מכבלי השיח הסטרוקטורליסטי, אשר הוא עצמו היה מבין מנסחיו בשנות ה-60. במסה זו מעלה בארת לדיון את התגובה הקונקרטית, האישית ואפילו הגופנית שמעוררים בו טקסטים. זו סוגיה שהתורות האסתטיות נטו לראותה כעניין פרטי וזניח, שאין טעם לעסוק בו אלא במידה שהוא ניתן להכללה תחת מושגים כגון "יופי". הנאה, אפילו מרובה, כך הוא מתוודה, אפשר להפיק מטקסטים השייכים לקטגוריה הכללית של ה"קָריא", ואילו ההתענגות – חוויה חריפה, שורשית ועוצמתית, בעלת זיקה לארוטי ולמיסטי, שמרכיב העונג שבה אינו נפרד מכאב, מאימה – אינה מזומנת אלא למי שמוכן להיכנס להרפתקה הבלתי משוערת של המגע עם טקסט אוונגרדיסטי, המערער על מוסכמות של ייצוג ולשון ופורץ גבולות: טקסט העומד בפני כל ניסיון "להבין" או "להכיל" אותו.

וריאציות על הכתב נכתב בפברואר 1973, לפי הזמנת המכון האקדמי של רומא. מסה זו לא פורסמה בחייו של בארת, ככל הנראה בעקבות אובדן כתב היד בדרך מרומא למילנו. בעיזבונו של המחבר התגלה עותק פחם, כך שה"וריאציות" הופיעו לראשונה במהדורת "כל כתביו" (1993). זו מסה בעלת אופי למדני והיסטורי. ניכרת בה השפעתה של הדקונסטרוקציה מבית מדרשו של דרידה המוקדם, אשר פתח מחדש את שאלת מעמדו של הכתב בתוך מסורת הפילוסופיה והתרבות המערבית. בעקבות הדיון החלוצי של דרידה, מערער בארת על ההנחה הרווחת שהשפה היא קודם כול דיבור שתכליתו תקשורת בין-סובייקטיבית, והכתב הוא רק תוספת מאוחרת וכלי עזר משני לשם כך. לאחר שליקט מידע היסטורי ופילולוגי ממקורות מגוונים וערך אותו לסדרה של טיעונים ביקורתיים על אופייה האתנוצנטרי של תפיסה זו, מוליך בארת את הדיון אל שאלת מעורבותו של הגוף במעשה הכתיבה, כמו גם לבחינת ההנאה או העונג שניתן להפיק מכך.