קיים קשר הדוק בין תעמולה, הסתה וחופש הביטוי. חלק מקשר זה גלוי וברור, חלק אחר מובלע ונסתר מן העין. כל תעמולה משתמשת במידה זו או אחרת בהסתה; כל הסתה הינה ברובה תעמולה. במשטרים דמוקרטיים שתיהן נמצאות לרוב על הגבול הדק שבין ניצול לרעה של חופש הביטוי לבין הפרה גלויה או סמויה של החוק הקובע את מהותו של חופש זה ואת גבולותיו.
 

הקשר ההדוק בין תופעות אלה, מצד אחד, ואפייה הייחודי של כל אחת מהן ברטוריקה הפוליטית ובדיון הציבורי, מצד אחר, מעלים שורה של שאלות קשות וגורמים לפעמים לתהיות: כל ניסיון לחיפוש תשובות ולמציאת פתרונות מלוּוה לרוב בדילמות ובחוסר ודאות. דברים אלה אמורים במיוחד לגבי תופעת ההסתה, שכן היא נוגעת ליסודות התרבות והמשטר הפוליטיים, כמו החוק, המשפט, הפילוסופיה הפוליטית, האידיאולוגיות המפלגתיות, אמצעי השמירה על הסדר הציבורי, מידת הגיבוש של החברה ועומק השסעים המצויים בה – שסעים חברתיים, עדתיים, לאומיים ודתיים.
 

סוגיות אלה – ובמיוחד הסתה וחופש הביטוי – נעשו אקטואליות יותר בישראל אחרי הרצח של יצחק רבין, אך הן עומדות על סדר היום הציבורי גם במדינות דמוקרטיות אחרות.
 

המאמרים בקובץ זה מבוססים על הרצאות שנישאו בכנס הבין-לאומי על "דפוסים של שיח פוליטי: תעמולה, הסתה וחופש הביטוי", אשר כינס מרכז יצחק רבין לחקר ישראל באביב 2000. המשתתפים בקובץ: שלמה אבינרי; דניאל בר-טל; ואמיק ד' וולקן; פיטר ילאביץ'; ברנרד לואיס; אריה נדלר; מיכאל קונפינו; מרדכי קרמניצר; מישל רוזנפלד; מאיר שמגר; אהוד שפרינצק; יולי תמיר.