יוֹתָם הַבַּיְשָׁן אוֹהֵב לַעֲשׂוֹת הַצָּגוֹת בְּבֵיתָהּ שֶׁל דּוֹדָה אֱלִישֶׁבַע, שַׂחְקָנִית הַתֵּאַטְרוֹן. עַד שֶׁעֶרֶב אֶחָד הוּא מִצְטָרֵף אֵלֶיהָ וְצוֹפֶה בְּהַצָּגָה אֲמִתִּית. הָאוֹר כָּבֶה, הַמָּסָךְ עוֹלֶה, וְהַגְּבוּל בֵּין מְצִיאוּת לְדִמְיוֹן נֶחְצֶה. קֶסֶם הַתֵּאַטְרוֹן פּוֹעֵל עַל יוֹתָם, הַמְּאַבֵּד אֶת בַּיְשָׁנוּתוֹ וְנִסְחָף לְהַרְפַּתְקָה פְּרוּעָה מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים. "כָּל הָעוֹלָם בָּמָה, וּמִי הֵם אֲנָשָׁיו וּנְשׁוֹתָיו אִם לֹא הַשַּׂחְקָנִים?" כָּתַב וִילְיָאם שֵׁיְקְסְפִּיר לִפְנֵי 400 שָׁנָה. עֶדְנָה מַזְיָ"א מוֹכִיחָה בְּסִפּוּר מוֹתֵחַ וּמְלֵא הוּמוֹר שֶׁהָאֲמִירָה הַזֹּאת נְכוֹנָה גַּם הַיּוֹם, וְשֶׁהַשַּׂחְקָנִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר הֵם תָּמִיד הַיְּלָדִים!