שִׁירָה מְבַלָּה אֶת הַיּוֹם אֵצֶל סָבְתָא וּמְגַלָּה שֶׁסָּבְתָא יְכוֹלָה לִהְיוֹת כָּל מִינֵי דְּבָרִים.

לְמָשָׁל... רַפְסוֹדָה עַל מַיִם סוֹעֲרִים, אוֹ... מִזְחֶלֶת נִמְרֶצֶת,

וַאֲפִלּוּ מַקְפֵּצָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ! וּמָה עוֹד סָבְתָא יְכוֹלָה לִהְיוֹת?