"אמרתי אעלה בתמר"-שיר השירי. על פסוק זה נסמכה כביכול, עליית היהודים מתימן ב-1800. טעם משיחי זה דבר בעליית יהודי תימן במשך דורות. המחקר הזה חושף בזהירות ובשיטתיות את התנאים המדיניים, החברתיים והכלכליים שהביאו לעליית יהודים מתימן לארץ ישראל לקראת סופה של המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים ושחברו יחד עם חישובי הקץ והדחפים המשיחיים נחלת כל הקהילות המסורתיות.

תהפוכות השלטון בתימן בראשית המאה הי"ט והתוהו ובוהו הפוליטי שבעקבותיהן התישו את הקהילות היהודיות שבה. הן הביאו עליהן גזירות שונות ומשונות כגון איסלום יתומים, כפיית עבודות בזויות, הגבלות על לבוש ועלילות של זיוף מטבעות. אל כל אלה נתלוותה שורה של פגעי טבע-בצורת ומגיפות-חזיון אפוקאליפטי של ממש. עם כיבוש עדן על יד הבריטים ב-1839, הפכה זו מקלט לנירדפים וראש גשר ליהודי תימן לקשרים עם הקהילות היהודיות במערב. שליחים מארץ ישראל, ובמיוחד יעקב ספיר שבא לשם ב-1869, הפיצו את דבר קיומה של יהדות תימן. שליחים אלה עוררו תקוות לגאולה שגברו עם הכיבוש העות'מאני.

תקוות אלה החלו למצוא ביטוי עם עליית קבוצת היהודים הראשונה בקיץ תרמ"א שהגיעה לארץ ערב ראש השנה תרמ"ב. מאז ועד 'מרבד הקסמים' לא פסקה כמעט העליה מתימן. קורות יהודי תימן במאה הי"ט שזורים איפוא בספר זה בתולדות תימן המוסלמית. לפנינו יריעה רחבה ושלמה להבנת שורשיה, אופייה ומהותה של יהדות תימן שנתקבצה בישראל ושהטביעה חותם מיוחד על היישוב היהודי ועל מדינת ישראל.