הַחַיִּים שֶׁלִּי הָיוּ נֶהֱדָרִים. הָיוּ לִי אִמָּא וְאַבָּא וְהַרְבֵּה קֻבִּיּוֹת. הָיָה לִי מַזָּל טוֹב. עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד אִמָּא וְאַבָּא הֵבִיאוּ הַבַּיְתָה הַפְתָּעָה וְהַמַּזָּל הַטּוֹב הָפַךְ לְמַזַּל דֹּב! הוּמוֹר מְרַעֲנֵן, אִיּוּרִים מְלֵאֵי רֶגֶשׁ וַחֲבֵרוּת מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ הוֹפְכִים אֶת “בְּמַזַּל דֹּב“, סִפְרוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁל מַקְס קוֹרְנֶל, לַחֲוָיַת קְרִיאָה מִשְׁפַּחְתִּית וּמוֹכִיחִים שֶׁלִּפְעָמִים הַפְתָּעוֹת דַּוְקָא מַפְתִּיעוֹת לְטוֹבָה.
