כמו שאתם יודעים פדריקו אוהב נשים מונומנטליות שופעות ומפוארות, אבל דוקא משום שאני כל כך קטנה ורזה הצלחתי לחמוק בין הפסלים החיים האלה, מסתתרת בלבושה של ג´לסומניה, קביריה, ג´ולייטה של הרוחות, ג´ינג´ר, מתענגת על הנקמה שלי בו" – כך מתארת ג´ולייטה מסינה את יחסיה עם פדריקו פליני, האיש שעיצב אותה כדימוי נשי ראשון – ליצנית וזונה רומאית קטנה – בתוך גלרית הנשים הענקיות והצבעוניות שממלאות את סרטיו. אלה שבאו אחריה: אניטה אקברג, קלאודיה קרדינלה, סנדרה מילו, מגאלי נואל, ארליט סוואג´, אדרה גאל ("הסרחינה") מריה אנטונייטה בילוצי ("הטבקיה"), סנדי אלאן ("הענקית"), ברניס סטאז´ירס ("הפמיניסטית"), מאריסה טומארי ואחרות מעצבות עולם קסמים של נשים יצירות דמיון פרא, מלא פנטזיה מזרחית פרועה שכמוהו לא ניתן למצוא לא במציאות ולא באמנות, אלא רק בתת מודע או בהזיותיו, בחלומותיו ובסרטיו של צייר וחולם איטלקי כמו פדריקו פליני.
ב"אישה עם שלושה שדיים" גבריאל בן שמחון מציג את הנשים הצבעוניות והמיתיות שפליני המציא לאורך חמישים שנות יצירה ואותן העמיד במרכז סרטיו כמו "לה סטרדה", "לה דולצ´ה ויטה", "שמונה וחצי", "זכרונות", "עיר הנשים", "קזנובה", "קולו של הירח". "אישה עם שלושה שדיים" נכתב בסגנון אינטימי ואישי על ידי משורר ואיש קולנוע שאהבתו לפליני הופכת את הכתיבה עצמה לשירה.
