* מדוע נמוך פריון הייצור בישראל? מפני שההגנה הנרחבת על תוצרת הארץ מוציאה את החשק לייעל את המפעלים, מפני שהתמיכה הנדיבה ביצואנים מוציאה את החשק להתחרות בשווקים הבינלאומיים.
* מדוע מייבאים גרעינים להזנת עופות למרות שהם יקרים יותר מיבוא בשר? מדוע הוקמו מושבים המבוססים על ענף הלול? אין פלא שהם מצויים במשבר מתמיד.
* מדוע הגענו לפער חברתי שהוא הגדול בעולם, למרות מדיניות סובסידיות מקיפה? מפני שהדמגוגיה גברה על השיקול החברתי וחלק ניכר מן התמיכות ניתן דווקא לאמידים ולעשירים ולא לעניים.
* חינוך שווה לכול – זו היא הסיסמה. והמציאות? הבדלים עצומים ברמה. הדרך לצמצם אותם היא בטיפוח הבינוניות. וכך משחיתה שיטת הקוסט פלוס לא רק את הכלכלה אלא גם את מערכת הערכים ונורמות המוסר.
* התמיכות הזורמות ארצה הפכו את ישראל לחברה פרוטקציוניסטית המגדלת באחו עדרי פילים לבנים (הנמשלים למפעלים שהושקע בהם הון עתק ושלאיש אין צורך בהם). כל מי שסולד ממצב דברים זה חייב להתפלל לצימצום התמיכות מן החוץ.
בנושאים אלה ובהשלכותיהם החברתיות עוסק ספרו של יצחק טישלר, עורך התכנית הפופולרית "על מספרים ואנשים" ב"קול ישראל".
יצחק טישלר, למד משפטים, כלכלה וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. לצד עבודתו העיתונאית הוא עוסק במחקר כלכלי ובתכנון. עסק בשאלת השימוש בכספי השילומים מגרמניה, בשאלת העוני והפער העדתי ובשאלות פיתוח התיירות. פירסם רומן על מלחמת השחרור: "אחרונים על הרכס".
