המתמטיקה של הטראומה מתאר את פניה המגוונות של הטראומה ואת האופן שבו היא מפרקת ומﬠצבת את התרבות: מﬠקדת יצחק וﬠד מלחמת וייטנאם. משרה אימנו וﬠד מרגריטה של בולגקוב, מהנס של תומאס מאן וﬠד דניאל של מישל וולבק, מקפקא וﬠד מאיר אריאל, מניטשה וﬠד מוﬠדון קרב. הספר מציﬠ קריאה חדשה בטקסטים קנוניים. כדי לחשוף את הממד הטראומטי והפוסט-טראומטי בתרבות. ספרות, קולנוﬠ ומוסיקה ﬠומדים בלב הדיון. בספר שמונה מסות. בכול אחת נחשף צד הקושר בין תרבות לטראומה: ההשתוקקות לﬠקוד ולהיﬠקד, המסלול האפוקליפטי של האדם הפוסט-טראומטי, הצורך לרצוח כדי ליצור היסטוריה חדשה, תחושת הזוהמה והזרות הטוטאלית, הגוף הדחוי שהטראומה מקוﬠקﬠת בו, הﬠדר האם, הקשר הייחודי בין לוחמים שיצאו מדﬠתם, מוסיקת טכנו כשפת הטראומה וכדרך לריפוי. רוק ישראלי כביטוי של הציוני שמצא ﬠצמו בשדות זרים. המסקנה בספר מזﬠזﬠת אפילו את הכותב ﬠצמו: אנחנו חיים בסוף ﬠידן; האנושיות, ﬠל החולי שבה, תמה. בקרוב, ילדינו לא יﬠברו את מבחן טיורינג.
