העצב, הצער, הסבל, הכאב ותחושת האפסות על גוניהם ועל גוני גוניהם הם המקור הפנימי העמוק לשירה הלירית ששרים בני אדם קצתם לקצתם מאז היות אדם עלי אדמות. לאור עצב, צער, סבל, כאב ותחושת אפסות אלו עומד האדם כל חייו מול הטבע, מול זולתו ומול אלו-היו עמידה רווית רגשות של כניעה, של השלמה או של מרי, ונושא ונותן עמהם באמצעות השירה הלירית.
בדרכיה של שירה זו נעסוק בספר זה. נשתדל לראות אותה על רקע חברותיה – יריבותיה, האפיקה והדרמה, נשתדל לדון בעקרונותיה ובחמריה, ונשתדל להכיר את מושגיה, כדי להבין בעזרתם הבנה טובה יותר את עולמו הפנימי-הרוחני של האדם.
