חגיגות יום הולדתו של פרויד הן הזדמנות מתאימה לעסוק לא רק במורשתו אלא גם במשמעות המורשת שבהגותו, שהרי למורשת יש מקום ייחודי, גם אם אמביוולנטי, בחשיבתו של פרויד. חדשנותו מוכרת יותר מאשר עובדת היותו קשור למורשת. הוא יצר ללא ספק מהפכה בדרך בה אנו מבינים את טבע האדם ואת יכולתו להשתנות מתוך הבנה-עצמית והכרה באמיתות נפשיות כואבות [...] בלב המהפכה שפרויד יצר, עומדת דווקא התובנה שמהפכות אינן אפשריות; שאנו מעוצבים על ידי טבענו, דחפינו, עברנו, ואף על ידי ההיסטוריה האנושית החרוטה בנפשו של כל פרט ופרט. [...] פרויד לא רק מציע להתרחק מהשפעת מורשת העבר, אלא גם להתקרב אליה ולהכירה, שכן דווקא על ידי הכרתה ניתן לשאתה באופן אמיתי יותר, וכך להתקרב יותר לאמת הבסיסית של קיומנו.
