הקמת התנועה הקיבוצית המאוחדת (התק"ם) ארכה ארבע שנים וחצי . וסימלה את טשטוש ההבדלים האידיאולוגיים והחברתיים בין הקיבוץ המאוחד לבין איחוד הקבוצות והקיבוצים. ב1968 - , משהוקמה מפלגת העבודה, התאחדו התנועות גם תחת גג פוליטי אחד לאחר עשרים וארבע שנים של השתייכות פוליטית נפרדת. מה היו ההבדלים האידיאולוגיים בין שתי התנועות שכה הקשו על תהליך האיחוד ביניהן? אילו מסורות תרבותיות וחברתיות אפיינו את שתי התנועות ומה היו הציפיות מן האיחוד, שנחתם לאחר שנים כה רבות של מחלוקות ומאבקים. הקמת התק"ם הייתה ציון דרך בתולדות התנועה הקיבוצית, וככל תהליך היסטורי לא התחוללה בחלל ריק. כדי להבין כיצד קמה התנועה חוזר הספר אחורה אל שנות העשרים והשלושים של המאה העשרים ובוחן את שורשיהן של שתי התנועות ואת הוויכוחים הפנימיים בתוכן. בלעדיהם אין להבין את הקמת התנועה החדשה. האיחוד בין התק"ם ובין הקיבוץ הארצי, שנחתם לפני כשנתיים, והיה לתנועה הקיבוצית (תק"ץ) לא היה מתרחש ללא הקמת התק"ם, והדעת נותנת שגם התק"ץ איננו סוף פסוק במסלול איחודן של כל התנועות הקיבוציות. הספר מעמיד נדבך חסר בתולדות התנועה הקיבוצית ומביא פרק שלא סופר עד כה על אחד מציוני הדרך החשובים שלה.
אבי אהרונסון, יליד 1946, חבר קיבוץ נתיב הל"ה ומזכיר הקיבוץ במשך שלוש קדנציות. חניך תנועת המחנות העולים, ולימים גם מזכיר התנועה, מנהל אקדמי של סמינר אפעל. בעל תואר שלישי מאוניברסיטת תל אביב.
