מֵהָרֶגַע שֶׁגִּילִי קִבְּלָה אֶת טַבַּעַת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלָּהּ בְּמַתָּנָה, הִיא לֹא נִפְרְדָה מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ לְרֶגַע. וּפִתְאֹם – הַטַּבַּעַת נֶעֶלְמָה! שָׁנִי, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁל גִּילִי, חַיֶּבֶת, אֲבָל מַמָּשׁ חַיֶּבֶת, לִמְצֹא אֶת הַטַּבַּעַת כְּדֵי שֶׁגִּילִי לֹא תִּהְיֶה עֲצוּבָה כָּל-כָּךְ. לְשָׁנִי יֵשׁ כִּשָּׁרוֹן מְיֻחָד לִמְצֹא דְּבָרִים. וְלֹא, הִיא לֹא מְכַשֵּׁפָה וְלֹא בַּעֲלַת כֹּחוֹת-עָל, אֲבָל הִיא לָמְדָה מִסַּבְתָּא אֵיךְ לִמְצֹא דְּבָרִים שֶׁהָלְכוּ לְאִבּוּד. צָרִיךְ לַחֲשֹׁב אַחֶרֶת! צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ לֹא רַק מִתַּחַת לַפָּנָס! הִצְטָרְפוּ אֶל שָׁנִי בְּמַסַּע הַחִפּוּשׂ אַחַר הַטַּבַּעַת הָאֲבוּדָה וּתְגַלּוּ לֹא רַק אֶת סוֹד הַחֲפָצִים הָאֲבוּדִים אֶלָּא גַּם אֶת עֵרֶךְ הַחֲבֵרוּת וְהָאֹמֶץ לַחֲשֹׁב אַחֶרֶת, מִחוּץ לַקֻּפְסָה.
