הרמב״ם — רבי משה בן מימון זצ״ל — נולד בשנת 1135 בקורדובה שבספרד ונפטר בשנת 12044. לפי המסורת קברו נמצא בטבריה. הוא מוכר כאחד הפוסקים החשובים ביותר ביהדות, וכפילוסוף מוביל שהשפיע על התרבות האיסלמית ועל ההגות האירופאית. בספר זה אנו עוסקים בעיקר בהגותו הרפואית, הגות שנסמכה על ידע רב ועל ניסיון מעשי ארוך.
הרמב״ם נודע כרופא הבקיא בהגות הרפואית שלפני המאה ה־11 — הוא הכיר היטב את הן כתבי הרפואה העתיקים שנכתבו במצרים, יוון ורומא, ואת הרפואה ה״מודרנית״ לזמנו שהסתמכה על רופאים ערבים־מוסלמים. הרמב״ם חקר את כתבי גאלינוס, אבן סינא, אבוקראט ואחרים, עדכן אותם לזמנו מתוך ראייה הוליסטית הרואה את הגוף והנפש כמהות אחת, ושילב בכתביו ידע רב הלקוח מעיסוק ברפואה ״עממית״, או ב״רפואה טבעית״. עצם העובדה כי כתביו של הרמב״ם משמשים כמקור מוסמך ברפואה האלטרנטיבית גם כיום, מעידה על חשיבות כתביו.
