חיבור זה עוסק בארבעה משוררים עברים בולטים מזווית ראייה ייחודית: יחסם לצילום בכלל ולתצלומים בפרט. החיבור בוחן את מערכת היחסים בין סוגי הייצוג - המילולי והויזואלי - בהקשר של כינון הזיכרון: ביצור החומות הסוגרות עליו או הרחבת גבולותיו. ארבעת המשוררים הם, לפי סדר הדיון: דן פגיס (1986-1930), אבות ישורון (1992-1904), טוביה ריבנר (1924-) והרולד שימל (1935-) - מעלה רצף וכיוון ברורים: תנועה מסגירות לפתיחות, וממאבק לשיתוף פעולה ומיזוג. אצל דן פגיס ואבות ישורון התצלום הוא מחסום או איום, ובין דרכי הייצוג המילולית והוויזואלית מתרחש מאבק הקובע את אופי כינון הזיכרון בשיר ואת גבולותיו. אצל טוביה ריבנר והרולד שימל התצלום והשיר נפגשים, הגבולות בין דרכי הייצוג מיטשטשים, הצילום והשירה מתקרבים זה לזה ופועלים יחד. החוט הקושר הוא גלגולי התצלום כמזכרת: תצלום הקרובים שאינם עוד או עיר ההולדת שננטשה, חפץ שחתומים בו פני העבר, מזכרת המזמינה את המשורר להתמודד עם סוגיית הזיכרון האישי והקולקטיבי.  החיבור מציע איפוא מבט אחר על ארבעה משוררים עבריים חשובים בני זמננו והרהורים על הקשרים בין השירה לצילום בכלל. 

שחר ברם, משורר וחוקר שירה, מרצה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. מספריו: 'המבט המופנה לאחור': גלגולי הפואמה אצל ישראל פנקס, הרולד שימל ואהרן שבתאי (מאגנס, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"ה); 'שעון הציפורים' (אפיק, תשע"ו); 'גדרות' (נהר ספרים, תשס"ח); 'פריחת הזיכרון' (עם עובד, תשס"ה)