הרומן "טירת אוטרנטו", אשר ראה אור בשנת 1764, נחשב לרומן הגותי הראשון. הוא מהווה דגם ראשוני של ספרות אפלה – השראה ליוצרים רבים בסוגת האימה והמסתורין, כמו אן רדקליף, מרי שלי, ברם סטוקר ואדגר אלן פו. ואכן, זמן רב קודם לכתביהם של גדולי הסגנון, חשף "טירת אוטרנטו" את משיכתם המורבידית של כותבו וקוראיו אל המוזר והמופלא, המגוחך והמרושע, הפרוע והמשוגע – את התשוקה להציץ לעמקי תהום הלא-נודע...

הרומן מתחיל בסיטואציה מופרכת שבה ביום שבו אמור הנסיך (הבן היחיד למלך, נער חלוש וחולני) להינשא, נופלת עליו קסדה ענקית במרכז החצר של הטירה. מכאן ואילך מנסה המלך להשיג יורש כדי להמשיך את שמו. מתוך אלימות חסרת שיעור, בעזרת תככים ומחוות אכזריות, הוא מנסה להינשא לארוסת הבן. במקביל אנו מלווים את הדמויות הארכיטיפיות בניסיונותיהן להימלט משדות הכוח האנושיים הרודניים או למצוא מילוט בתוכם: העלמה במצוקה – סמל הטוהר והתום; הגיבור הצדקן, רודף המוסר; המשרתים השוטים; הנזיר – שופר האל; ולבסוף הרודן – התגלמות הרוע, המעז כנגד המוסר והסדר...