בַּסֵּפֶר הַשֵּׁנִי בַּסִּדְרָה מַגִּיעָה זוֹאִי לְבִקּוּר נוֹסָף בְּמַמְלֶכֶת חַדֵּי־הַקֶּרֶן הַקְּסוּמָה, שָׁם הִיא מֻזְמֶנֶת עַל יְדֵי חֲבֶרְתָּהּ אַסְטְרָה לְהִשְׁתַּתֵּף בְּפֶסְטִיבַל אֶמְצַע הַקַּיִץ הַנֶחְגָּג בָּאִי מִדֵּי שָׁנָה. אֲבָל הָעֲנָנִים בַּשָּׁמַיִם נֶעֱלָמִים לְפֶתַע, מֶזֶג הָאֲוִיר הוֹלֵךְ וּמִתְחַמֵּם מִדֵּי רֶגַע, וְכָל הַפְּרָחִים מַתְחִילִים לְהִתְיַבֵּשׁ... הַאִם זוֹהִי שׁוּב מְזִמָּה שֶׁל שָׁאדוֹ, הַפּוֹנִי הַמְּרֻשָּׁע, הַמְּתַכְנֵן לְהִשְׁתַּלֵּט עַל הָאִי? הַאִם הוּא שֶׁגָּנַב אֶת הָעֲנָנִים? וְכֵיצַד יַצְלִיחוּ זוֹאִי וְאַסְטְרָה לַעֲצֹר אֶת מַסַּע הַהֶרֶס שֶׁלּוֹ?
