הֲפַכְתֶּם אֶת הַסֵּפֶר? אֵיזֶה כֵּיף!
קִרְאוּ בְּעִיּוּן וְחִזְרוּ לְדַפְדֵּף…
תִּמְצְאוּ כָּאן שְׁלַל שִׁירִים מְעַנְיְנִים
עַל יֶלֶד שֶׁחוֹוֶה לֹא מְעַט עִנְיָנִים…
מְקַוֶּה שֶׁיְּדַבֵּר אֶל לִבְּכֶם וְיַצְחִיק
וְלִקְרֹא לְעוֹלָם לֹא תִּרְצוּ לְהַפְסִיק.
בַּבֹּקֶר אִמָּא מְכִינָה לִי חֲבִיתָה
וְעוֹשָׂה מִמֶּנָּה סֶנְדְּוִיץ׳ שֶׁאֹכַל בַּכִּתָּה.
אוֹמֶרֶת: “אַל תַּחְלִיף אֶת הַכָּרִיךְ בְּמַמְתַּקִּים!”
אֲבָל אֲנִי מִתְנַהֵג כְּמוֹ אִישׁ עֲסָקִים…
חוֹתֵךְ אֶת הַסֶּנְדְּוִיץ׳ לְאַרְבַּע חֲתִיכוֹת
וּמַחְלִיף כָּל אַחַת בְּשָׁלוֹשׁ עוּגִיּוֹת.
כְּשֶׁאֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה וּמֵכִין שִׁעוּרִים
אִמָּא שׁוֹאֶלֶת אִם הָיָה לִי טָעִים.
אַף שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי אֲנִי אוֹמֵר: “כֵּן, מְאוֹד!”
וּמְבַקֵּשׁ מֵאִמָּא שֶׁתָּכִין עַכְשָׁו עוֹד.
הֲרֵי מֵהַבֹּקֶר אָכַלְתִּי רַק כָּל מִינֵי שְׁטוּיוֹת
וְעַכְשָׁו אֲנִי רָעֵב לַחֲבִיתָה וִירָקוֹת.