רֶן היה בן שמונה כשגילה שהאהבה אינה קיימת – שהאדם האחד שבעיניו הוא אמור היה להיות יקר מכול, התעניין רק בערכו הכספי. אימו מכרה אותו ובמשך שנתיים הוא חי באימה.
אבל אז... הוא ברח.
הוא חשב שהוא ברח לבדו. מתברר שהוא לקח איתו בטעות משהו שהיה שייך להם, וזה הפך להיות הדבר האחד שהוא מעולם לא רצה והדבר היחיד שהוא נזקק לו בחייו.
דֶלה:
הייתי קטנה כשהתאהבתי בו. כשהוא, שהיה עולמי, הפך להיות הכול בשבילי. הוריי קנו אותו ככוח עבודה זול, ממש כפי שקנו ילדים רבים אחרים, והוא נשא עליו את הצלקות שהותירו. בהתחלה, הוא שנא אותי. ויכולתי להבין למה. במשך שנים הוא היה אויבי הנורא מכול, המגן הנחוש שלי והחבר היקר ביותר שלי. אבל בסוף... הוא אהב אותי.
הבעיה היחידה הייתה, שהוא אהב אותי בדרך שונה לגמרי מכפי שאני אהבתי אותו. ואט־אט, הסוד שלי הפריד בינינו.
