קוראים לו רויאל, אבל הוא רחוק מלהיות נסיך על סוס לבן. הוא אפילו לא נסיך – אף על פי שאפשר לומר שאהבתי אותו פעם. הוא היה החבר הכי טוב של אחי הבכור. בילדותנו הוא הציק לי ללא רחמים והעמיד פנים שאני מעצבנת אותו, וכשהייתי גדולה מספיק, הוא היה הדייט הראשון שלי. רויאל לימד אותי לנהוג. ליווה אותי לנשף הסיום. נתן לי את הנשיקה הראשונה שלי, ויחד חווינו אהבה מעוררת מבוכה, סוחפת ומדירת שינה. כל החיים היו לפנינו. הוא תמיד היה האחד והיחיד בשבילי. ואז הוא נעלם. בלי מכתב. בלי הסבר. אפילו בלי להגיד שלום. אחיותיי ואחי לא סלחו לו מעולם, והוריי אסרו עליי להזכיר את שמו. היינו אמורים להעמיד פנים שרויאל לוקהַרט מעולם לא היה קיים. העברתי את שבע השנים האחרונות בניסיונות נואשים לשכוח את אהבתי הראשונה, אבל בדיוק כשחשבתי שהתגברתי עליו, נחשו מי חזר לעיר? -- מהכריכה האחורית. |
