לַארְס, דֹּב הַקֹּטֶב הַקָּטָן, יוֹצֵא לְחַפֵּשׂ חָבֵר בְּמֶרְחֲבֵי הַקֶּרַח – וְנוֹפֵל לְמַלְכֹּדֶת. הוּא נִלְקָח הַרְחֵק מִבֵּיתוֹ, אֲבָל מַצְלִיחַ לְהֵחָלֵץ וּמִתְיַדֵּד עִם נִיבְתָן עֲנָק וְעִם לֵאֶה, דֻּבָּה חוּמָה קְטַנָּה.
יַחַד יוצאים שְׁלוֹשְׁתָּם לְמַסַּע אָרֹךְ וּמְפָרֵךְ, בַּחֲזָרָה אֵל הַקֹּטֶב הַצְּפוֹנִי. אַךְ הַאִם יַצְלִיחוּ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַסַּכָּנוֹת שֶׁנִּקְרוֹת בְּדַרְכָּם?
זֶהוּ הַסֵּפֶר הַשֵּׁנִי בְּסִדְרַת "דֹּב הַקֹּטֶב הַקָּטָן", שֶׁנִּקְרֵאת בִּשְׁקִיקָה כְּבָר יוֹתֵר מִשְּׁלוֹשִׁים שָׁנָה עַל יְדֵי מִילְיוֹנֵי יְלָדִים בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם, וְעֻבְּדָה לְסִדְרַת אָנִימַצְיָה מַצְלִיחָה וּלְשִׁשָּׁה סִרְטֵי קוֹלְנוֹעַ.
