"מן הסתם לא הבחנת עד עכשיו בכך שאתה מתכתב עם אמן השפה הגרמנית. אז עכשיו אני מייעץ לך כחבר, לא כבעל עניין, לאגור את מכתביי, לכרוך אותם ולשמור עליהם מכל משמר. לעולם אי אפשר לדעת."
כך כתב זיגמונד פרויד בן ה–17 לחבר ללימודים. והוא אכן הפך לאחד מכותבי המכתבים הפוריים והמרתקים בעידן המודרני. אסופת מכתבי פרויד זו, ראשונה מסוגה בעברית, חושפת צדדים לא מוכרים באישיותו של פרויד וביחסיו עם 70 מכותבים שונים. מופיעים בה מכתבים למרתה ארוסתו כשחיזר אחריה בלהט, מכתבים מטלטלים שבהם הוא מתעד את האנליזה העצמית שבמהלכה גילה את תסביך אדיפוס שלו, אגרות מלאות תשוקה לתלמידים, תשובות מחץ למבקרים, מכתבים נדיבים ומלאי רוך לצד מכתבים בוטים ואכזריים. מכתביו מציגים את יחסו ליהודיותו, את תגובתו לעליית הנאצים לשלטון, לציונות, לאוניברסיטה העברית, את שגרת יומו כמטפל, את מחשבותיו על טלפתיה, על הפלות, הומוסקסואליות, אקולוגיה, סרטן וכלבים.
לא רק את נפשו מיטיב הפסיכואנליטיקאי הראשון ללכוד ולהעביר לאגרותיו, אלא גם את נפשו המפרפרת של הקורא היום במכתביו, המרגיש כאילו היו ממוענים אליו.