הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ לֹא מַצְלִיחַ לְהֵרָדֵם. מִסְכֵּן, הוּא רוֹעֵד כּוּלּוֹ! תִּתְקָרְבוּ אֵלָיו וְתִשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ בְּשֶׁקֶט: מָה קוֹרֶה לְךָ? אֲנִי פּוֹחֵד מֵהַחוֹשֶׁךְ...הַדְלִיקוּ מְנוֹרָה קְטַנָּה וּגְשׁוּ אֶל הַסֵּפֶר.

בּוֹאוּ נִבְדּוֹק שֶׁחַם לוֹ מַסְפִּיק. עַכְשָׁו הָצִיצוּ בְּתוֹךְ הָאָרוֹן, חַפְּשׂוּ מִתַּחַת לַמִּטָּה.

הָרְאוּ לַסֵּפֶּר שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם דָּבָר...אֵלֶּה רַק כַּמָּה תַּלְתַּלֵּי אָבָק קְטַנִּים.

תּוֹדָה... אֲבָל אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת... אוּלַי זוֹ חֲתוּלָה שֶׁמְּיַלֶּלֶת בַּחוּץ, הִיא בָּטַח נוֹרָא רְעֵבָה!

מְיַאוּ, מְיַאוּ! בּוֹאִי, מִיצִי, אֲנִי מְחַכֶּה לָךְ! אָהּ, נִרְאָה שֶׁעַכְשָׁו הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב.

תְּנוּ לוֹ לִשְׁתּוֹת קְצָת מַיִם. תּוֹדָה, חַבְּקוּ אוֹתוֹ בַּעֲדִינוּת וּתְנוּ לוֹ נְשִׁיקָה קְטַנָּה.

שִׁירוּ לוֹ שִׁיר עֶרֶשׂ נָעִים. זֶהוּ, הַסֵּפֶר כְּבָר לֹא פּוֹחֵד וְהוּא עוֹמֵד לְהֵרָדֵם.

עַכְשָׁו סִגְרוּ אֶת הַסֵּפֶר לְאַט וּבְשֶׁקֶט.