ילָדִים וִילָדוֹת! גְּבִירוֹתַי וְרַבּוֹתַי! קַבְּלוּ אֶת קוֹבִּי לֵץ!

קוֹבִּי רוֹצֶה לִהְיוֹת לֵצָן, אֲבָל כָּל הַזְּמַן אוֹמְרִים לוֹ שֶׁלֵּצָן — זֶה לֹא רְצִינִי. הוּא מְנַסֶּה לִמְצֹא עֲבוֹדָה רְצִינִית, אֲבָל אֵיכְשֶׁהוּ תָּמִיד הַכֹּל מִסְתַּבֵּךְ לוֹ. הַפַּעַם קוֹבִּי מוֹצֵא מִשְׂרָה בְּתַחֲנַת שִׁגּוּר חֲלָלִיּוֹת. מָה כְּבָר יָכוֹל לְהִשְׁתַּבֵּשׁ? פִּתְחוּ אֶת הַסֵּפֶר וּתְגַלּוּ.

קוֹבִּי לֵץ, אַסְטְרוֹנָאוּט בֶּחָלָל הוּא הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן בְּסִדְרָה חֲדָשָׁה שֶׁל יָנֵץ לֵוִי.