"שווה זכויות בפריז" הוא סיפור אמיתי. בשנת 1948 סייע הסופר האמריקני השחור ריצ'רד רייט לג'יימס בולדווין בן העשרים וארבע לִגלות מרצון לפריז. בעיר האורות יכול בולדווין לראשונה לחיות חיים מלאים כאפריקני-אמריקני שההתייחסות אליו היא כאל אזרח, בלי קשר לצבע עורו, ולחוש "שווה זכויות" – לפחות בהשוואה למצבו במולדתו.

"החברה הצרפתייה שלי" מבוסס על פרק בחייו בחייו הקצרים והטרגיים של רנדולף בורן (1918-1886) שהשפיע על בני דורו ועורר ברבים מהם השראה בזכות גישתו ההומנית והתנגדותו למלחמה. ב-1913, לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת קולומביה, זכה במענק מחקר שהביא אותו לפריז בימים שלפני פרוץ המלחמה הגדולה. שם הוא התאהב בתרבות הצרפתית, ולפי דבריו כאן גם באישה צרפתייה אחת – לכל הפחות. עם הקריאה בסיפורו זה של בורן על אודות אהבתו המחושבת לכאורה להפליא, כדאי אולי לזכור שהאיש היה מעוּות להחריד מלידה, בגלל רופא מיילד כושל עם מלקחיים, ושבגיל ארבע כבר נותר גיבן וגמד בגלל שחפת של עמוד השִדרה.

שלושת הסיפורים רואים כאן אור לראשונה בתרגום לעברית.