חַיָּיו הָיוּ קֹדֶשׁ לַסִּפְרוּת: הָיָה עוֹמֵד שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת הָיָה עוֹמֵד לְיַד הַ"שְּׁטֶענְדֶער" – דּוּכַן הַתְּפִלָּה – בַּעֲלִיַּת הַגַּג בְּבֵיתוֹ, מַבִּיט בַּבְּרוֹשִׁים הַנִּשְׁקָפִים בַּחַלּוֹן, וְכוֹתֵב.

סִפּוּרָיו שֶׁל עַגְנוֹן תֻּרְגְּמוּ לְעַשְׂרוֹת שָׂפוֹת, וּשְׁמוֹ יָצָא לִתְהִלָּה בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ. הוּא זָכָה פַּעֲמַיִם בִּפְרַס יִשְׂרָאֵל, וּבִשְׁנַת 1966 הָעֳנַק לוֹ פְּרַס נוֹבֶּל לְסִפְרוּת.

"בַּחֲלוֹם, בַּחֲזוֹן לַיְלָה," אָמַר עַגְנוֹן בַּטֶּקֶס הַחֲגִיגִי, "רָאִיתִי אֶת עַצְמִי עוֹמֵד עִם אַחַי הַלְּוִיִּים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ כְּשֶׁאֲנִי שָׁר עִמָּהֶם שִׁירֵי דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. נְעִימוֹת שֶׁכָּאֵלֶה לֹא שָׁמְעָה כָּל אֹזֶן מִיּוֹם שֶׁחָרְבָה עִירֵנוּ וְהָלַךְ עַמָּהּ בַּגּוֹלָה. חוֹשֵׁד אֲנִי אֶת הַמַּלְאָכִים הַמְּמֻנִּים עַל הֵיכַל הַשִּׁירָה שֶׁמִּיִּרְאָתָם שֶׁאָשִׁיר בְּהָקִיץ מָה שֶׁשַּׁרְתִּי בַּחֲלוֹם, הִשְׁכִּיחוּנִי בַּיּוֹם מָה שֶׁשַּׁרְתִּי בַּלַּיְלָה. ...כְּדֵי לְפַיֵּס אוֹתִי עַל שֶׁנָּטְלוּ מִמֶּנִּי לָשִׁיר בַּפֶּה נָתְנוּ לִי לַעֲשׂוֹת שִׁירִים בִּכְתָב."

-- מהכריכה האחורית.