כְּשתרְצה נְשִימָה אֶל נְשִימָה לָדַבר
אסוּר לְהַגִּיד דבָר שאינו משבָּח
הן בְּחטא וְהַן בְּמִצוה היה סַבְלן
הַדּבּוּר הוּא שלמוּת הָאנוש בַּנפש
אל תִתְבּיש לְעולם שקולְך פָּחות נָפוץ

הַאִינְך רוצה לשמעַ אֶת שאומָר האַחר?  
אי אֶפְשָר לַחֶתך וְשלא יִצֶנַח
עָדיף על קשקשנים שֶהַמענה שלָהם מוּכן 
בְּדבּוּר אַל תִּפְגּם בְּעַצְמך עִם רפֶש
אַפִיק המוּשק עִֶדיף מִערמָה שָל בץ

סַעְדִּי הוא משורר פרסי, איש המוּסר, ההומניסט של המאה ה-13, שכבר בתקופת חייו הפך למפורסם מחוץ לגבולות איראן של אז. שני ספריו גולסתאן ובוסתאן הם נכסי צאן-ברזל בתרבות של איראן. בספר בוסתאן הוא מציג סיפורים בחרוזי שירה, מהניסיון שלו בכל תחומי החיים, כהלך שהסתובב ברחבי אסיה ואפריקה במשך 35 שנים.